לפני כשנה, אישה צעירה התאבדה באופן טרגי, או עשתה לעצמה 'המתת חסד' כפי שהיא מגדירה זאת, כדי להוכיח נקודה על החיים שבעלי חיים צריכים להתמודד איתם.
צ'יאן צ'י-צ'נג הייתה בוגרת האוניברסיטה המובילה בטייוואן, ויכלה לבחור לעצמה איזו קריירה שרצתה, אבל במקום, היא הקדישה את חייה לעבודה עם בעלי חיים נטושים בכלביות ובתי מחסה.
בטייוואן ישנה בעיה חמורה מאוד של כלבים משוטטים מכיוון שכלבים רבים שננטשים אינם מסורסים ומעוקרים והם מתרבים ברחובות. המשמעות היא שלפני שהחוק עבר, ההסגרים והכלביות במדינה המיתו כלבים רבים.
צ'יאן הייתה מודאגת מאוד לרווחת הכלבים, כשהיא מקשטת את קירות הכלבייה בציורים של כלבים כדי לעודד אימוצים, אבל היא בסופו של דבר בחרה במעשה קיצוני ביותר.
לפני מותה, היא רואיינה על ידי תחנת חדשות מקומית, היא תיארה את הפעם הראשונה שהיא ראתה שממיתים כלב: "הלכתי הביתה ובכיתי כל הלילה", היא אמרה.
אך לפי ה BBC, צ'יאן והעמיתים שלה חשבו שלפעמים יהיה זה לטובה להמית את הכלבים הזקנים והחולים שאף אחד לא רוצה לאמץ מאשר לתת להם לגסוס בכלביות הצפופות.
Beginning PassBack for Ad unit Isradog_Mobile_InArticle_Bottom_300X250 ### size: [[300,250]] End Passbackקאו יו-ז'י, עמיתה של צ'יאן, הסבירה ל BBC עם מה העובדים היו צריכים להתמודד כאשר המידע הגיע לציבור:
"הם קראו לה שוחטת...ופעמים רבות נוזפים בנו. יש אנשים שאומרים שאנחנו נגיע לגיהנום. הם אומרים שאנחנו אוהבים להרוג ושאנחנו אכזריים, אבל אנשים עדיין נוטשים את הכלבים שלהם. אנחנו שומעים כל מיני סיבות ותירוצים: הכלב רע מדי, או שהוא לא רע מספיק, נובח יותר מדי, או לא נובח מספיק...".
המכתב ההתאבדות היא כתבה:
"אני מקווה שהעזיבה שלי תיידע את כולכם שגם לכלבים משוטטים יש חיים. אני מקווה שהממשלה תדע את החשיבות של שליטה במקור [של הבעיה]...בבקשה תעריכו חיים".
מותה בטרם עת זעזע את כל המדינה. בטייוואן יש 140 כלביות בלבד, ורק כ 30% מאוכלוסיית הכלבים במדינה עברה עיקור או סירוס. זה יוצר עול כבד מאוד על המשאבים המועטים שיש לכלביות הללו.
לפחות עכשיו, בנוסף לחוק שמונע המתת כלבים בריאים, הכלביות יקבלו מימון ועובדים נוספים על מנת לטפל בצורה טובה ביותר בבעיה, כמו גם ייעוץ פסיכולוגי.
פעילים למען בעלי חיים רואים זאת כפתרון זמני ומקווים שהרשויות יטפלו במרביעים לא חוקיים ויעניקו יותר עזרה לכלביות אשר לא מקבלות מימון מהמדינה.
