ארנסט מונטאג כתב את זה ואמר, כתבתי את זה לפני מספר שנים לזכרו של בולו, פיטבול שחור-לבן שתמיד רצה ללכת לטיולים, עד ליום שהוא נפטר. הוא הלך 5 מטר לפני שנעצר, הביט בי ונתן לי את המבט: 'אני לא יכול ללכת יותר. אבל אל תחשוב לרגע שהפסקתי ללכת' ".
החוויה של אובדן כלב היא אותו הדבר לא משנה מאיפה אתם. אנחנו מקווים שהמילים של ארנסט יעזרו לכם, או למישהו שאתם מכירים. אפילו קצת.
כשקראתי את הקטע הזה ממש אהבתי אותו. הוא פשוט ויפיפיה. חשבתי לשתף אותו איתם
"חלק מכם, במיוחד אלו מכם שחושבים שהם איבדו כלב ל'מוות', לא ממש מבינים את זה. לא היה לי רצון להסביר, אבל לא אהיה כאן לנצח, אז אני חייב.
כלבים אף פעם לא מתים. הם לא יודעים איך. הם מתעייפים, ונהיים זקנים מאוד, והעצמות כואבות להם. ברור שהם לא מתים. אם הם היו מתים הם לא היו רוצים כל הזמן ללכת לטיולים, אפילו הרבה אחרי שהעצמות שלהם אומרות: 'לא לא, זה לא רעיון טוב. בוא לא נלך לטיול'. לא. כלבים תמיד רוצים ללכת לטיול. הם אולי יעשו צעד אחד לפני שהגיד המתבגר שלהם יפיל אותם אל הרצפה, אבל ככה הם כלבים. הם הולכים.
זה לא שהם לא אוהבים את חברתכם. להיפך, טיול איתכם זה כל מה שיש. הבוס שלהם, וסימפוניית הריחות שמרכיבה את עולמם. קקי של חתולים, סימון של כלב אחר, עצם של תרנגולת, ואתם. זה מה שהופך את העולם שלהם למושלם, ובעולם מושלם למוות אין מקום.
אבל כלבים נהיים מאוד מאוד עייפים. זה הקטע, אתם מבינים. הם לא מלמדים אתכם את זה באוניברסיטה בה הם מסבירים על קווארקים, וכלכלה קיינסיאנית. הם יודעים כל כך הרבה שהם שוכחים שכלבים אף פעם לא מתים. זה חבל, באמת. לכלבים יש כל כך הרבה מה להציע, ואנשים רק אוהבים לדבר הרבה.
כשאתם חושבים שהכלב שלכם מת, הוא רק נרדם בתוך הלב שלכם. ודרך אגב, הוא מכשכש בזנב שלו בטירוף, אתם מבינים, זה מה שגורם לחזה שלכם לכאוב כל כך ואתם בוכים כל הזמן. מי לא היה בוכה כשכלב שמח מכשכש בזנב בתוך החזה שלו. אווץ'! וואפ וואפ וואפ וואפ וואפ, זה כואב. אבל הם מכשכשים בזנב רק כשהם מתעוררים. זה הרגע שהם אומרים: 'תודה בוס! תודה על המקום החמים בו אני יכול לישון, ותמיד ליד הלב שלך, המקום הכי טוב'.
כשהם נרדמים לראשונה, הם מתעוררים כל הזמן, וזו הסיבה, כמובן, שאתם בוכים כל הזמן. וואפ, וואפ, וואפ. אחרי כמה זמן הם ישנים יותר, (זכרו, זמן של כלב הוא לא זמן של בנאדם. אתם לוקחים את הכלב שלכם לטיול, זה יום מלא הרפתקאות תוך שעה. ואז אתם מגיעים הביתה, וזה שבוע, ובכן, יום אחד שלכם, אבל זה בעצם שבוע, באמת, לפני שהכלב יוצא לטיול נוסף. לא פלא שהם באמת אוהבים טיולים).
בכל מקרה, כפי שאמרתי, הם נרדמים בתוך הלב שלכם, וכשהם מתעוררים, הם מכשכשים בזנב. אחרי מספר שנות כלב, הם ישנים יותר זמן, וגם אתם. הם היו כלבים נפלאים כל החיים שלהם, ושניכם יודעים זאת. זה מעייף להיות כלב טוב כל הזמן, במיוחד כשאתם מזדקנים והעצמות כואבות ואתם נופלים ולא רוצים לצאת החוצה לעשות פיפי כשיורד גשם, אבל אתם עושים את זה בכל זאת, בגלל שאתם כלבים טובים. אז תבינו, אחרי שהם ישנו בלב שלכם, הם יישנו יותר ויותר זמן.
אבל שלא תטעו. הם לא 'מתים'. אין באמת דבר כזה. הם ישנים בליבכם, והם יתעוררו, בדרך כלל כשאתם לא מצפים לזה. זה פשוט מי שהם.
אני מרחם על אנשים שאין להם כלבים שישנים בתוך הלב שלהם. הפסדתם כל כך הרבה. תסלחו לי, אני צריך ללכת לבכות עכשיו".
