הכלב סזאר והבעלים שלו מחמט אילהאן היו חברים שאי אפשר היה להפריד ביניהם. סזאר תמיד היה לצידו של מחמט, ולהיפך. אז כאשר מחמט התאשפז בבית החולים, היה ברור שזה ישפיע בצורה קשה על סזאר.
"בגלל השיתוק לש אבי, היה להם סוג אחר של חיבור", אמר עלי, בנו של מחמט. "כשאבי היה בבית החולים בימיו האחרונים, סזאר הפסיק לאכול".
למרבה הצער, מחמט נפטר. בנו עלי אימץ את סזאר. יום אחד, הבחין שחברו הפרוותי החל לעשות טיולים ארוכים. הוא היה מתגנב החוצה במשך שעות לפני שהיה חוזר הביתה. עלי היה מבולבל וסקרן בנוגע להתנהגות של הכלב שלו, אז יום אחד הוא החליט לעקוב אחריו.
כשהוא גילה מה סזאר עושה כשהוא יוצא מהבית, דמעות החלו לזלוג במורד הלחיים שלו. זה היה הרגע שעלי הבין עד כמה סזאר אהב את הבעלים הקודם שלו.
כשגופתו של מחמט נלקחה לקבר, סזאר סירב לעזוב את צידו, נשאר לידו בנאמנות ללא גבול. במהלך מסע ההלוויה סזאר היה ראשון והוביל את כולם לקבר בו מחמט ינוח מנוחת עולמים.
מאוחר יותר עלי לקח את סזאר לביתו. ואז, בימים שלאחר מכן, עלי הבחין שבכל בוקר סזאר יוצא מהבית לבדו.
בסופו של דבר עלי החליט לעקוב אחרי סזאר. הוא היה מאוד סקרן ורצה לדעת לאן סזאר הולך כל יום.
עלי היה בשוק כאשר ראה לאן סזאר הוביל אותו: לקבר של אביו.
Beginning PassBack for Ad unit Isradog_Mobile_InArticle_Bottom_300X250 ### size: [[300,250]] End Passbackסזאר ישב על הקבר זמן מה. איש התחזוקה של בית הקברות סיפר לעלי שהוא רואה את הכלב עושה את זה בכל בוקר. עלי התרגש מאוד, ודמעות החלו לזלוג.
מאותו יום, עלי החל עשות טיולים עם סזאר לקבר של אביו.
"סזאר תמיד היה כלב אצילי", אמר עלי. "הוא יחיה איתי מעכשיו והלאה".
נוח על משכבך בשלום, מחמט! אנחנו שמחים לראות שגם עלי וגם סזאר מכבדים את זכרו ומבקרים אותו בכל יום.
