סיידי הייתה בבית הספר בדצמבר 2015, והירו היה בבית עם אמא שלה, מישל. "הוא בדרך כלל כלב שקט ורגוע", אמרה מישל לKUTV . "בכי ויללות זה לא משהו שהוא עושה. אבל הוא פתאום החל ליילל ולא הפסיק לרגע".
הירו גדל למשימה שלו מכיוון שמגיל צעיר הבחינו שיש לו חוש ריח חזק ומפותח במיוחד, אפילו ביחס לכלבים. ומישל רגישה מאוד להתראות שלו; כאשר רמת הסוכר בדם של סיידי צונחת אל מתחת ל100, הירו ידחוף את ידה השמאלית של מישל. כאשר רמת הסוכר עולה מעל 200, הוא ידחוף את ידה הימנית. Beginning PassBack for Ad unit Isradog_Web_InArticle_Top_300X250 ### size: [[300,250]] End Passback
אמא של סיידי לא האמינה כאשר הירו עשה את זה בזמן שסיידי הייתה כל כך רחוקה ממנו, אבל היא החליטה להתקשר לבית הספר בכל זאת. המורים של סיידי רגילים לבדוק את רמת הסוכר שלה בזמן שהיא בבית הספר, אז זאת לא הייתה הפתעה כאשר מישל ביקשה מגברת סטונמן לבדוק את המספרים. "בדקתי אותה והיא הייתה בסדר", אמרה סטונמן. "ואז תוך חצי שעה, היא החלה לצנוח".
למעשה, הצניחה הייתה כל כך חדה שסיידי הייתה בסכנה. מישל הסבירה שה'נמוכים', להבדיל מעלייה ברמת הסוכר, היא מסוכנת יותר עבור סיידי. רמה נמוכה יותר עלולה לגרום לסיידי להיכנס לקומה ואפילו למוות.
אבל איך הירו היה מסוגל להבחין בשינוי ממרחק כל כך גדול? האפים של הכלבים הללו מסוגלים להריח שינויים ממרחק של 3-4 ק"מ, אבל ממרחק של 8 ק"מ? מנהלת בית הספר שרה קנדלר הייתה בשוק, כשאמרה, "אני אהיה כנה. זה הדהים אותי לגמרי". והיא לא היחידה.
הם הבינו שההבחנה של הירו לא הייתה יכולה להיות מבוססת על בסיס ריח בלבד. המאמנת של הכלב, קייסיי אוונס, מאמינה שמשהו אחר קרה באותו יום. היא אמרה בראיון:
"איך כלבים יודעים שהבעלים שלהם חוזרים הביתה? יש חתיכה נוספת לפאזל, ואני קוראת לה 'רק אלוהים יודע' ".
"אני חושב שזה כמו אינטואיציה אימהית. לכלבים יש חושים ויכולות מעבר להבנה שלנו", אמר אבא של סיידי. "זאת הסיבה שאנו אסירי תודה שיש לנו את הירו, הוא זה שמציל אותה פעם אחר פעם".
Beginning PassBack for Ad unit Isradog_Web_InArticle_Bottom_300X250 ### size: [[300,250]] End Passback לאחר שהסיפור התפרסם, שאלה אחת ספציפית צפה פעם אחר פעם: מדוע הירו לא הולך עם סיידי לבית הספר. והסיבה היא: בגיל 4 כשהיא סובלת גם מתסמונת דאון, סיידי לא מסוגלת לתפקד בתור הבעלים של הירו, והוא צריך בעלים אם הוא ילווה אותה מדי יום לבית הספר. ההורים לא מרגישים בנוח לבקש מהמורים שגם כך עסוקים מעל ומעבר, ואל תחשבו שזה משהו הכרחי - מכיוון שהמורים של סיידי מאומנים ויודעים מה לעשות על מנת שתהיה בטוחה.
בנוסף, סיידי אינה מדברת, מה שאומר שאפילו אם הירו היה איתה בבית הספר היא לא הייתה מסוגלת להעביר את ההתראות שלו לאדם מבוגר. "היא ברמה התפתחותית של ילד בן שנתיים", כתבה מישל בפייסבוק, ולא הייתה מבינה את משמעות ההתראות.
נקודה נוספת שעלתה בעקבות הסיפור הוא המשקל של הירו. משפחתה של סיידי ספגה ביקורות רבות בכך שהרשו לכלב שלהם להיות 'שמן'. הם לא מכחישים שהירו שוקל יותר מדי, אבל חשוב לדעת שהוא לברדור בריטי - שלא כמו הלברדור האמריקני, הרגליים של הלברדור הבריטי קצרות יותר והגוף שלו רחב יותר. אך המשפחה מודעת למצב, והוא ביקר אצל הוטרינר מספר פעמים ויש לו תפריט מיוחד שיעזור לו לרדת במשקל.
המשפחה אסירת תודה שהירו נמצא בחייהם, מכיוון שהוא עושה מה שאף טכנולוגיה לא מסוגלת לעשות. "תמיד קראתי לסיידי המלאך הקטן שלנו, ואני חושבת שהירו הוא המלאך הקטן שנשלח אל תוך חיינו כדי לשמור עליה", הוסיף אביה.
אתם יכולים לעקוב אחר המסע שלהם בעמוד הפייסבוקSadie’s Hero .
