להיפרד מחבר זה אף פעם לא קל. במיוחד אחד שהיה לצידכם במשך כל כך הרבה שנים. אז כאשר אנדי גודוי היה צריך להיפרד מהכלבה שלו בת ה 18, ג'סי, זה היה בלב כבד מאוד. עדיין, הוא הצליח לאגור מספיק כוחות כדי להוקיר ולכבד את זכרה של חברתו הטובה ביותר אחרי שהיא הלכה לעולמה לא מזמן.
אתם בהחלט תוכלו להזדהות עם המכתב של אנדי, שפורסם במקור באתר The Animal Rescue, ואני בטוח שאני לא היחידי שהתמלאתי בדמעות בזמן שקראתי אותו. אז לא התפלאתי כששמעתי שהמכתב הזה שותף מאות אלפי פעמים בכל רחבי העולם. וכשתקראו אותו למטה, אתם תבינו.
"ג'סי יקרה,
כשאימצתי אותך לראשונה, לחשתי לך 'את צריכה לחיות לנצח, טוב?' במהלך השנים כשדמיינתי את חיי בלעדייך, הייתי אומר לך שוב 'את צריכה לחיות לנצח, טוב?'.
הגוף שלי עדיין רוצה לקחת אותך לטיול. הרצועה שלך עדיין תלויה ליד הדלת מחכה למילים 'רוצה לצאת החוצה?' ירד הרבה גשם השבוע ואני באופן אינסטינקטיבי מסתכל על ה שעון כדי לראות אם הגיע השעה לקחת אותך החוצה.
בכל פעם שאני אוכל צ'יפס או קרקרים, אני מסתכל כדי לראות איפה את כדי שאני יוכל לזרוק לך קצת.
היית הכלבה המושלמת בשבילי. כל כך שקטה...כל כך רגועה. מעולם לא עשית פיפי בבית או לעסת דברים. נבחת לעתים כל כך רחוקות שהיית מפחידה את עצמך כשעשית את זה.
היית איתי בכל הזמנים הטובים והרעים. מעולם לא שפטת אותי, אפילו כששקלתי 100 ק"ג והזעתי ללא הפסקה. תמיד כשכשת בזנב בשבילי.
אהבתי איך יכולתי לבטוח בך ליד כל ילד. כשהזדקנת והפנים שלך נהיו אפורות יותר, חלק מהילדים של השכנים החלו לקרוא לך סבתא.
אפילו כשכבר לא יכולת ללעוס את האוכל היבש וכבר לא התעניינת בצעצועים שלך, והיית צריכה לצאת ליותר טיולים, אהבתי אותך כל כך.
בטחת בי עד הסוף. האמנת לי כשאמרתי לך שאת לא חייבת לחיות לנצח ושזה בסדר ללכת.
הרגשתי את החיים עוזבים את גופך ולקחת חלק ממני יחד איתך.
אני אוהב אותך ג'סי מתוקה, ואני אראה אותך שוב. 1998-2016.
שהזיכרונות של הכלב שלכם ימלאו אתכם באושר עד שתפגשו שוב".
לא הצלחתי לעצור את הדמעות כשקראתי את המכתב. ועכשיו אני הולך לחבק את הכלבים שלי.
