מתנדבת של חוות המחסה מצאה את הכלבה וקראה לה פנקייק. היא שאלה את קתרין קונור, מייסדת החווה אם היא תוכל לקחת אליה את הכלבה. קונור סיפרה:
"כמובן שאמרתי כן! פנקייק הייתה הצל שלי מאז".
בעלי החיים בחווה, רובם הם פילים, והם רגילים לעובדה שבעלי חיים מגיעים ועוזבים את החווה.
כמו למשל פילה בשם סאו נוי שחולצה ממחנה תיירים בתאילנד.
שבועות בלבד אחרי שהגיעה לחווה, הפילה שהייתה חלשה מדי אחרי חיים של התעללות ועבדות, מתה, כשלצידה חברה הטובה, הפיל בון תונג, שהייתה אחת הפילות המבוגרות בחווה.
שנתיים אחר כך, הגיע זמנה של בון תונג להיפרד מהחווה. כמו חברתה סאו נוי, היא לא הייתה לבדה ברגעיה האחרונים, כשהכלבה פנקייק הייתה לצידה עד הסוף.
הכלבה, שראתה שהפילה לא מרגיש טוב, נשארה לצידה במשך יותר מ 9 שעות יחד קונור שתמכה בה ברגעיה האחרונים.
בעלי החיים בחווה חיים בהרמוניה מושלמת אחד עם השני, יוצרים תחושה אמיתית של קהילה. בסביבה השלווה והמזמינה הזו, בעלי החיים תומכים אחד בשני לא משנה המין או הגיל שלהם.
בון תונג בילתה את חמשת השנים האחרונות של חייה בחווה. אלו היו שנים של שקט ורוגע, בלי משקל כבד על הכתפיים של תיירים שמנצלים אותה בשביל לרכב עליה.
"היא הייתה סוחבת תיירים על הגב במשך שעות ואחרי שעשתה זאת כמעט 30 שנה, הגב שלה כמעט נשבר".
הפילה הגיעה לחווה במצב קשה מאוד כשהיא מותשת פיזית ונפשית. אבל ברגע שהתרגלה לחיים החדשים בחוות המחסה, היא ניצלה עד תום את החופש המוחלט בפעם הראשונה בחייה.
"היא הייתה חופשיה לשלוט בחיים שלה, לקבל בעצמה החלטות, להביע את עצמה. בון תונג הייתה יצור של הרגלים. היו לה את המקומות האהובים עליה בחווה לשם הייתה הולכת בכל יום. היא תמיד התגרדה על אותו העץ ותמיד עצרה באותה נקודה בנחל כדי לזרוק על עצמה בוץ".
קתרין ופנקייק נשארו לצידה במשך 9 שעות כשהיא לאט לאט הלכה לעולמה.
"פנקייק, עם הכלב המדהים שלה, לא עזבה את קתרין או את בון תונג אפילו פעם אחת. היא ידעה שזקוקים לה, כדי לתת תמיכה והיא שכבה בשקט לצידה של בון תונד, עד השקיעה - עד לנשימתה האחרונה".
