הכלב נקנה על ידי מיגל גוזמן, אדם מארגנטינה, כמתנה עבור בנו הצעיר, דמיאן. כשהגיע לביתו החדש, הכלב קיבל את השם 'קפיטן'. שנה אחת בלבד לאחר מכן, מיגל נפטר והמשפחה שבורת הלב קברה אותו בבית הקברות בצידה השני של העיר. כשהם חזרו הביתה מההלוויה, קפיטן נעלם.
לפי מנהל בית הקברות, הכלב הצעיר הגיע לבדו יום אחד. "הוא החל להסתובב בבית הקברות עד שבסופו של דבר הוא מצא את הקבר של הבעלים שלו".
במהלך אותו יום, קפיטן הסתובב מדי פעם בבית הקברות אבל בכל פעם חזר לקבר של מיגל בסוף היום. למרות שבנו של מיגל ניסה כמה פעמים להחזיר את הכלב הביתה, קפיטן תמיד מצא את הדרך חזרה לבית הקברות כאשר השמש שקעה.
במהלך השנים, קפיטן הפך לסוג של סלבריטי עולמי, מה שאפשר לו לקבל אוכל וטיפול בבית הקברות. למרבה הצער, הוא אובחן עם מחלת כליות סופנית לפני ארבע שנים.
כדי להבטיח שהוא יחיה את שארית ימיו בשלווה, וטרינרים החליטו לטפל בו בבית הקברות במקום לאשפז אותו בבית החולים הוטרינרי. אחרי שנלחם במחלה מספר שנים, הכלב הנאמן הלך לעולמו.
הרשויות מבקשות לשרוף את גופתו של קפיטן ולהניח את האפר מתחת למצבת זיכרון על מנת שהתושבים המקומיים יוכלו לחלוק כבוד. אבל החבר הנאמן הזה אינו הכלב היחיד ששמר אמונים לבעלים שלו שנפטר.
האצ'יקו היה כלב אקיטה שחי ביפן בשנות ה 20 של המאה הקודמת. בכל יום, הכלב חיכה בתחנת הרכבת לבעלים שלו, שהיה מרצה באוניברסיטה. טרגדיה הכתה ב 1925 כאשר הפרופסור נפטר יום אחד בעבודה.
הכלב המסכן חיכה לו באותו היום, כשהוא לא מודע למה שקרה. הוא המשיך לחזור לתחנת הרכבת כל יום עד שהלך לעולמו ב 1935. אחרי מותו, הוא זכה לכבוד גדול בזכות הנאמנות והמסירות שלו, ועד היום מכבדים את זכרו ביפן, ובתחנת הרכבת בה הוא חיכה ישנו פסל גדול של הכלב הנאמן.
כלב נוסף שזכה לכבוד בזכות המסירות והנאמנות לבעלים שלו באנגליה, הוא כלב סקיי טרייר בשם גרייפריירס בובי. בכל יום הכלב במשך 14 שנים הכלב הלך לקבר של הבעלים שלו עד שנפטר ב 1872. אחרי מותו, הוקם לזכרו פסל, ונכתבו עליו מספר ספרים.
אך מחקר שנערך לאחרונה בנושא טוען שלא כמו קפיטן והאצ'יקו, גרייפריירס בובי לא באמת היה קיים, אלא זו הייתה תחבולה של הבעלים שלו שאילף שני כלבים זהים על מנת למשוך תיירים.כך או כך, אין ספק שכלבים הם מדהימים, ואין יצור יותר נאמן מהם. קפיטן והאצ'יקו בהחלט מוכיחים את זה.
