החברה עיצבה אותנו להרגיש בושה ברגשות כאלו, אבל מחקרים מראים שזה בהחלט מוצדק להתאבל עמוקות על אובדן של החבר הפרוותי שלנו.
כשהכלב הראשון שלנו, ספייק, הלך לעולמו, אבא שלי סבל מאוד. הוא היה חוזר הביתה מהעבודה ופשוט יושב במכונית שלו, לא מסוגל להיכנס בדלת בלי שכלב הפודל המעורב הקטן שלנו בא לברך אותו. הוא יצא להליכות ארוכות וגלש בקבוצות תמיכה של אנשים שחיות המחמד שלהם נפטרו. הוא היה מתעורר בבכי באמצע הלילה.
זה אותו אדם ששנים אחר כך היה צריך לגרור אותי מחוץ להלוויה משפחתית כשהצער והיגון שלי גרמו לי פיק ברכיים. בזמנו הייתי מבולבלת מהתגובות השונות שלו, אבל כתבה שפורסמה לאחרונה בBusiness Insider שפכה אור על הנושא. מסתבר שזה נורמלי לחלוטין עבור בני אדם לחוות כאב גדול יותר מאובדן של חיית מחמה מאשר אובדן של חבר או קרוב משפחה.
עבור אנשים רבים, מוות של חיית מחמד הוא בר השוואה בכל דרך וצורה לאובדן של אדם יקר ואהוב. יש אפילומחקר שתומך בזה, אך אין עדיין טקסים תרבותיים שעוזרים לנו להתמודד. כשבן אדם נפטר ישנם הספדים, טקסים דתיים, יושבים שבעה, המשפחה והחברים מתאספים יחד, עורכים טקסי זיכרון. אנו מקבלים חופש מהעבודה - יש מעסיקים שאפילו משלמים על ימי החופש האלה. ישנן כל כך הרבה דרכים בהן אנו מתאבלים ומביעים את הרגשות שלנו.
כשחיית מחמד מתה, בדרך כלל אין לנו מסורת או תמיכה לפנות אליה. מצפים מאנשים לחזור לחיים הרגילים שלהם ולכל תחומי האחריות שלהם באופן מיידי, בלי סגירת מעגל כלשהי. הבית לפתע שקטע באופן מוזר ומלא בזיכרונות מתוקים-מרירים. איבדנו את החבר הכי טוב ונאמן שלנו, אך עומק הכאב הזה כמעט ולא זוכה להכרה.
לעתים אנשים גורמים לבעלי חיות מחמד להרגיש שהצער והעצב שלהם הוא דרמטי, מוגזם ואפילו מביש. אחרי הכל, "זה בסך הכל היה כלב". החיבור המדהים של בן אדם-בעל חיים שיצרנו עם הכלב שלנו נעלם מעיני אנשים. הכלבים שלנו מספקים לנו פידבק חיובי באופן קבוע. הם אוהבים אותנו רק בגלל שמי שאנחנו. הם מורידים את לחץ הדם שלנו ומשפרים את מצב הרוח. איך לא נהיה שבורים כשהם כבר לא כאן?
יש גם את עניין השינוי הפתאומי שמתרחש בחיים שלנו כאשר חיית מחמד שלנו הולכת לעולמה. אין יותר שעון מעורר עם אף רטוב ב 6 בבוקר, אין יותר הליכות יומיות, או ליקוקים וחיבוקים אחרי שאנחנו חוזרים מיום ארוך במשרד. עבור אנשים רבים, חיית המחמד שלהם נותנת להם תחושת מטרה - אפילו סיבה להיות. כשזה נעלם לפתע, אפשר להבין מדוע זה משנה חיים.
גורם נוסף היא תופעה בשם misnaming (שם שגוי). היא מתארת את הנטייה שלנו לקרוא לילד, בן/בת זוג או אדם יקר לנו בשמות של חיית המחמד שלנו. זה מעיד על כך שאנו שמים את הכלבים או החתולים שלנו באותה קטגוריה מנטלית כמו בן משפחה קרוב. כשהם מתים זה למעשה מה שאיבדנו. בן משפחה יקר ואהוב.
המשמעות של מוות של חיית מחמד היא אובדן של מקור אהבה ללא תנאי, חבר מסור, וספק של ביטחון ונחמה. הכלבים שלנו נתפרים לתוך הבד של חיי היומיום שלנו. אז כן, זה כואב. לפעמים אפילו יותר מאשר מוות של חבר או של בן משפחה.ואין שום סיבה להתבייש בזה.
